גזר דין בתיק ת"פ 26550-12-10

1.         הנאשם יליד 1990, אין לו עבר פלילי, הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה או איומים, שוד בנסיבות מחמירות, חבלה מחמירה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים והדחה בחקירה.

2.         בקצירת האומר, אציין כי האירוע בגינו הורשע הנאשם התרחש ביום 30/10/10, (להלן - " יום האירוע"), כאשר הנאשם ביחד עם שני אחרים קשרו קשר לחטוף נהג מונית, לשדוד אותו ולסחוט ממנו רכוש בכוח ובאיומים.

ביום האירוע, הנאשם והאחר, שכרו שירותיו של המתלונן, נהג מונית וביקשו שיסיע אותם למסיבה שכביכול התקיימה ביערות הכרמל, בתמורה לתשלום של 140 ש"ח.

בהגיע המונית למקום חשוך ביערות הכרמל, הנאשם והאחר ביקשוהו לעצור ותקפו את המתלונן בגז מדמיע ומכות בידיים ובחפץ קהה.

לאחר מכן, קשרו אותו באמצעות סרט דביק, נטלו נעליו וזרקו אותם למקום רחוק כשהם מורים לו לכרוע על ברכיו ולהישאר במקום.

הנאשם והאחר נטלו ממנו את כרטיס הבנקט ואת הקוד. כמו כן, נטלו מרכבו רכוש נוסף, לרבות כסף מזומן בסך 700 ש"ח.

3.         שותף נוסף, סרגיי שמו, הגיע ברכבו ליערות הכרמל לאחר השוד, בהתאם לתיאום וסיכום בין שלושת המעורבים בשוד, ואסף את הנאשם ואת האחר לרכבו, נסעו עד לצומת עתלית ומשם הגיעו לחיפה, פנו לכספומט ומשכו סך של 1,200 ש"ח. 

4.         האחר נמלט מהמשטרה תקופה לא קצרה ונעצר רק לאחר שהסגיר את עצמו.

במהלך חקירת האחר, הוא מסר למשטרה חומר ראיות שהיה בו כדי להביא לחקירת הנאשם בגין עבירה נוספת של הדחה בחקירה.

לאחר חקירתו ובמסגרת שמיעת הראיות, התברר כי אכן הוא עשה רבות כדי להדיחו בחקירה ועל כן, הורשע גם בעבירה זו, הגם שלא יוחסה לו בכתב האישום המקורי. 

5.         האחר נידון ביום 03/06/12, על ידי בית משפט זה בתיק פלילי 31502-09-11, לעונש של 5 שנות מאסר, מתוכן 4 שנות מאסר בפועל. בגזר הדין ציין בית המשפט כי לא נעלם מעיניו שהנאשם סרגיי ברונגרץ נידון רק לשנת מאסר בפועל תוך שבית המשפט מציין:

"..אך האירועים אינם בני השוואה. ברונגרץ נידון "רק" בגין סיוע לביצוע העבירות. הוא לא נקט אישית בכל פעולה אלימה, הוא צעיר בגילו ונידון רק בגין האירוע המונית (כך במקור) . לא זאת אף זאת, תסקיר שירות המבחן אודותיו, היה חיובי ואף הומלץ על ענישה מתונה של מאסר בעבודות שירות והליך שיקומי בעזרת צו מבחן".

אבחנה שראוי לתת לה ביטוי גם בעניינו של הנאשם שבפני. כפי שיובהר בהמשך, חלקו של נאשם זה היה דומיננטי יותר, עשה פעולות ממשיות להוציא לפועל את המזימה שרקמו, נקט באלימות העיקרית כנגד נהג המונית, לא הפנים חומרת המעשה ולא גילה אמבטיה למתלונן ואף הורשע בעבירה נוספת.

6.         המאשימה הפנתה לשיקולים שבגזירת העונש וקביעת מתחם הענישה ההולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, העוסק בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטית בענישה, כשהיא מפנה לסעיף 40ט' לתיקון שמונה רשימת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובין היתר, התכנון שקדם לביצוע העבירה, הנזק שנגרם ממנה, האכזריות, האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה, ניצול הנאשם את קורבן העבירות ונסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם שלטעמה מתקיימים בעניינו של הנאשם ומהווים שיקולים לחומרה.

7.         המאשימה הפנתה לפסיקה בת"פ (מר) 126-12-09, מדינת ישראל נ' מוחמד טברי, (ניתן ביום 24.11.11) - [ראו גם ערעור הנאשם שנדחה בבית משפט עליון בע"פ 2223/11 ואשר ניתן ביום 25.4.12], ע"פ 1885/07, עיסא נאיף נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 1.7.08), ת"פ (חי) 3140/04 מדינת ישראל נ' מוחמד בן סעדי ג'יוסי, (ניתן ביום 6.7.05) - [ראו ערעור הנאשם שנידחה ביום 5.3.07 (בע"פ 7777/05) ע"י בימ"ש עליון] ופסיקה נוספת כאשר על פיה היא טוענת כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם הוא בין 4 ועד 8 שנות מאסר בפועל.

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם את העונש הקרוב לרף העליון שבמתחם הענישה, מאסר על תנאי משמעותי, קנס וחיוב בתשלום פיצוי הולם למתלונן, נפגע העבירה. 

8.         הסנגור ביקש להקל בדינו של הנאשם שאין לו הרשעות קודמות.

המדובר בנאשם צעיר שגדל בנסיבות לא קלות תוך שהוא מפרט את נסיבות אלו, לרבות, המצב הרפואי דהיום של אביו החורג ומפנה לתסקיר שירות המבחן.

לטענת הסנגור, שירות המבחן לא בא בהמלצה עקב כך שהנאשם לא נטל אחריות והוא עשה זאת משום שהוא טוען לחפותו.